סוגי יין שונים
רוב הפעמים מסווג היין על פי שנת הבציר שלו כיוון שברוב המקרים היין יוצר מענבים שנבצרו באותה השנה. יינות רבים משתבחים ככל שחולף הזמן מה שמביא חובבי יין לשמור ולנצור בקבוקים מתקופות בציר הנחשבות למשובחות. תקופות כאלה (בהם המינון בין ימי שמש לימי גשם, בשלות הענבים בבצירתם ומוכנות האדמה נמצאים במצבם האופטימלי) ידועות באיכות היין שמופק בהן וכן במחירו המרקיע שחקים בשל כך. יינות אדומים יתיישנו טוב יותר ולאורך זמו ארוך יותר מאשר יינות לבנים וזאת בשל המצאות כמות טאנין רבה יותר בענבים האדומים. הטאנין שביינות האדומים מקנה להם את העפיצות אכן כך- תחושת היובש או החספוס בפה בעקבות הלגימה כמובן. רוב היינות הלבנים והסמוקים המומלצים לשתייה לא יאוחר משנתיים ימים לאחר הבציר.
סוג היין (מבעבע, מחוזק, אדום, לבן, סמוק וכו') מהווה סיווג משנה ראשוני עבורו. צבע היין נקבע על פי נוכחות קליפות הענבים במהלך התסיסה הראשונית מאחר וצבעו של כל עסיס ענבים הוא שקוף. יין אדום מיוצר מענבים שחורים או אדומים אך גם כאן מתקבל הצבע מהקליפות אשר תוססות יחד עם עסיס הענבים. יין לבן מיוצר מענבים לבנים, כשבתסיסה מופרדות קליפות הענבים מהעסיס וכך מתקבל יין שקוף-צהבהב או ירקרק. כאשר מכינים יין מענבים כהים מאוד ומשאירים את הקליפות לתקופת תסיסה קצרה מתקבל לרוב יין סמוק שצבעו ורדרד.
יין מבעבע כגון שמפניה ומוסקטו הוא יין המכיל פחמן דו-חמצני (CO2) אשר נשאר ביין לאחר תהליך התסיסה או פשוט מוסף לפני הביקבוק.
יין מחוזק הוא לרוב מתוק יותר ותמיד מכיל אחוז אלכוהול גבוה מזה של יין רגיל בהחלט. יינות כאלה מקבלים את מתיקותם מכך שתהליך תסיסתם נפסק על ידי הוספת אלכוהול ליין, דבר שהורג את השמרים ביין אשר מפסיקים לעבד את הסוכרים שבו לאלכוהול. הוספת האלכוהול גם מביאה לכמות האלכוהול הגבוהה ביינות שכאלה.
סוגים עיקריים של יינות מחוזקים לדוגמא:
* מרסלה
* מדירה
* שרי
* פורט
דרך נוספת לסווג יין היא הרושם שהיין משאיר על השותה בטעימה הראשונה. יין יכול להיות מתואר כיבש, חצי יבש, חצי מתוק או מתוק. סיווג זה מתייחס לרמת הסוכר שנשארה בו(ביין) בתום של התסיסה (יבש- מעט מאוד סוכר, מתוק- נשאר סוכר רב ).